פסק-דין בתיק ת"א 45110-03-12

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעם המבקשים, ובקשה להגשת חומר נוסף מטעם המשיב.

1.                    רקע

(א)                 ביום 24.6.2004 הוגשה במסגרת ת"א 2377/04 תביעת המבקשת 2 (להלן גם: "רשות הפיתוח") נגד המשיב ונגד אשתו, וחידי יוסרא ז"ל (להלן: "יוסרא") לפינוי ולסילוק יד מהדירה הנמצאת ברחוב לכיש 11 רמלה, והידועה כחלקה 18 בגוש 4345 (להלן: "המקרקעין") על תוספות הבנייה שלה, בטענה שהם מחזיקים בנכס ללא הסכמה. פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בוטל ביום 25.9.2005.

(ב)                 עתירה לבג"ץ שהגישו המשיב ואחיו ביום 6.9.2004 (בג"ץ 8180/04) בה טענו לזכויותיהם במקרקעין ובחלקה הסמוכה להן - נדחתה בהחלטה מיום 12.12.2007.

(ג)                  התיק חזר לבית משפט השלום ברמלה שפסק ביום 14.8.2008 כי אין  למשיב וליוסרא כל זכות בנכס ויש ליתן נגדם צו פינוי וסילוק יד מהמקרקעין. בערעור שהגישו המשיב ויוסרא (ע"א 4897-10-08) קבע בית משפט זה שבהסכמת הצדדים יוחזר התיק לבית משפט השלום לשמיעת ראיות נוספות, כדי לקבוע האם ומאיזו בנייה יש לפנות את המערערים .

המבקשת 2 הביאה מומחה מטעמה, מר שרמן, ולנוכח חוות דעתו עתרה למתן צו סילוק יד מיחידה מספר 8 המסומנת בתשריט שצירף. המשיב ויוסרא לא הגישו חוות דעת מטעמם על אף ההזדמנות שניתנה להם לעשות כן.

בפסק דינו מיום 25.1.2011 קבע השופט זכריה ימיני כי על המשיב ויוסרא לפנות ולסלק ידם מיחידת הדיור המסומנת במספר 8 בתשריט שהגיש המומחה שרמן, וכן חייב אותם בדמי שימוש, בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דינה של המבקשת 2.

(ד)                ערעור שהגישו המשיב ויוסרא (ע"א 19763-02-11) נדחה על ידי לאחר שלמרות ארכות שניתנו להם, לא הופקד עירבון.

(ה)                ביום 4.4.2012 שב ופנה המשיב לבית המשפט והגיש את התביעה דנן, בה טען שכיוון שהמקרקעין הם "ווקף" - נכס הקדש - חלה עליהם ההלכה המוסלמית, היא הדין שהיה תקף טרם כניסת חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שלפיה לא ניתן להעביר את הבעלות על הקרקע. לכן לטענתו, הקניית הנכס למבקש 1 בחודש אפריל 1996, והכרזתו את המקרקעין כנכס נפקד לפי חוק נכסי נפקדים תש"י-1950 - הייתה בלתי חוקית והיא בטלה ומבוטלת.

(ו)                  עוד טען המשיב שהחלטת המבקש 1 למכור את המקרקעין למבקשת 2 (20.10.1996) היתה בלתי חוקית ובלתי סבירה, וכן שההסכם ביניהם נערך בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, שכן המשיב ובני משפחתו המחזיקים במקרקעין מזה כ-50 שנה לא יודעו על ההסכם הנ"ל.

(ז)                 לנוכח טענות אלו, עתר המשיב לבית משפט זה לסעד הצהרתי כי המקרקעין אינם "נכס נפקד" וכי ההכרזה עליהם ככזה בטלה, כן עתר לסעד הצהרתי שמכירת המקרקעין מהמבקש 1 למבקשת 2 לא הייתה כדין ועל כן אף היא מבוטלת, וכן להורות למבקש 1 לשחרר את המקרקעין ולהעביר את הבעלות בהם אליו.

(ח)                              עם הגשת כתב הגנתם עתרו המבקשים לסילוק על הסף של התביעה, ואילו המשיב מצידו, הגיש בקשה להגשת חומר נוסף. לאחר הגשת התשובות לבקשות הגיעה העת למתן החלטה.

2.                    לעניין הבקשה להגשת חומר נוסף

        טענות הצדדים

(א)                           המשיב מבקש לצרף חומר רפואי לטענותיו ולתשובתו לטענות המקדמיות של המבקשים. בקשתו לצירוף החומר הרפואי הנוסף, אינה נתמכת בתצהיר.

            לטענתו, מסמכים רפואיים הנמצאים ברשותו מעידים על מצבו הבריאותי הקשה ממילא, שלאחרונה אף התגלתה אצלו מחלה תורשתית קשה, וכן שמצבו הבריאותי - עליו יעיד החומר שברצונו להגיש - עשוי להטות את הכף שלא לדחות את תביעתו על הסף, זאת כדי שלא להוציא אדם אלמן חולה ונכה שהוכרה לו נכות בשיעור 100% מביתו ולהותירו ללא קורת גג.

(ב)                כן טוען המשיב כי תקוותו היא שהנסיבות החדשות וההחמרה במצבו הבריאותי - יביאו את המבקשים לשקול מחדש את עמדתם בתיק.

(ג)                  המבקשים מתנגדים לבקשת המשיב להגשת חומר נוסף, וטוענים שהגשת החומר הנוסף נועדה לא כדי לקדם את הסעדים מושא התובענה -  אלא כדי לנסות ולהשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט בתובענה דנן, ועל כן יש לדחותה.

3.                          הכרעה